החלטה בתיק ב"ל 37674-04-13

1.         בתיק זה מונה מטעמו של בית הדין דר' ארז בנדט, כמומחה רפואי בתחום רפואת האף אוזן גרון.

2.         לאחר שדר' בנדט המציא את חוות דעתו, ביקש ב"כ התובע למנות מומחה רפואי אחר, וזאת על בסיס הנימוק לפיו המומחה חרג מהקביעה שבהחלטתה המינוי לעניין הכרתו של הנתבע בקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו. ב"כ התובע ביקש לחלופין באותה בקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה. בהחלטה מיום 20.11.13 שניתנה בבקשה, מצאנו לנכון, בטרם תינתן החלטה לגופה של הבקשה, לאפשר לתובע להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה. בהחלטה מיום 16.12.13, הפנה בית הדין, לבקשת התובע, שאלות הבהרה למומחה בגדרן הופנתה תשומת לבו לקביעת הנתבע האמורה.

3.         לאחר שהמומחה הרפואי השיב לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, חזר ב"כ התובע והגיש התייחסות לתשובות המומחה, תוך שביקש לפסול את חוות דעתו של המומחה, ובתוך כך חזר על נימוקיו בבקשתו הראשונה.

יוער כי בכותרת לבקשתו החוזרת של התובע לפסילת המומחה נרשם כי מדובר בבקשה חלופית להאריך את המועד למשלוח שאלות הבהרה, וזאת על אף שבבקשה גופה לא הובאו נימוקים  או טעמים כלשהם להפניית שאלות הבהרה נוספות.

4.        במסגרת תגובתה לבקשה, הביעה ב"כ הנתבע התנגדות לפסילת המומחה הרפואי, באשר לגישתה עצם העובדה שהמומחה הביע דעה מקצועית לפיה ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע אינו קשור לחשיפה לרעש אין בה כדי להביא לפסילתו. מדובר בעניין רפואי גרידא, והנתבע כבר הודיע שאין בכוונתו לחזור בו מהחלטתו לעניין ליקוי השמיעה, הגם שייתכן וניתנה בשוגג.

5.         בהנחיות שהוצאו מטעמה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת (בדימוס) נילי ארד, בעניין מומחים יועצים רפואיים הובאו, בהקשר בו עסקינן, ההנחיות הבאות:

סעיף 16 להנחיות מבהיר את הכלל המרכזי, והינו כי " ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת... מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה".

סעיף 18 להנחיות מתייחס למינוי מומחה אחר, ומבהיר כי "מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם.

באותם מקרים בהם נמצא, מתוך חוות דעת המומחה ועל פי החומר הרפואי, כי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין אינן מדויקות, אל לו לבית הדין לפסול את המומחה אלא עליו לשקול תיקון המסכת העובדתית על סמך חוות דעת המומחה.

מונה מומחה אחר, לא יזדקק עוד בית הדין לחוות דעתו של המומחה הראשון".

            במאמרו של כב' נשיא בית הדין הארצי, השופט (בדימוס) אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הנה צעד חריג שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199).

סיבות אפשריות לפסילת חוות דעת היא כאשר חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין, כאשר מתברר שהמומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע, כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה, או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו עזב את הארץ.

באשר למצב בו בית הדין מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, נמנו במאמר האמור, מספר סיבות וביניהן כאשר "בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה".

6.         לאחר שנתנו את דעתנו לטיעוני ב"כ התובע ובחנו את חוות הדעת הראשונה של המומחה הרפואי וכן את חוות דעתו המשלימה שניתנה בדרך של מתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, בהתייחס לתשתית העובדתית שהוצגה בפניו, לא שוכנענו כי מתקיימים בעניינינו הנסיבות המצדיקות פסילת חוות דעתו של המומחה לחלוטין ומינוי מומחה אחר ו/או חדש במקומו כבקשת ב"כ התובע.

            אומנם מקביעותיו של המומחה כפי שהובעו במסגרת חוות דעתו עולה, כי דעתו מבוססת בעיקרה על הממצא בדבר העדר כל קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו בחשיפה לרעש מזיק, וזאת בשונה ממה שצוין בהחלטת המינוי, ולפיו " הנתבע הכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה". עם זאת, לא שוכנענו שבקביעה זו יש כדי להוות השגה או ערעור על התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין ואשר לאורה התבקש המומחה לחוות דעתו. מדובר בקביעה רפואית של הנתבע, שהמומחה נתן את התייחסותו אליה והסביר היטב את טעמיו לקביעתו הרפואית האחרת.

7.          יחד עם זאת, לאחר ששקלנו שוב את נסיבות העניין ועיינו בחוות דעתו של דר' בנדט כמכלול ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, ובמיוחד לאור קביעתו בעניין הטינטון המבוססת בעיקרה על כך שליקוי השמיעה ממנו סובל התובע " אינו עקב חשיפה לרעש מזיק ואיננו מחלת מקצוע/פגיעה בעבודה (למרות ההכרה של המל"ל)", ובהתחשב במורכבותן של הנסיבות הרלבנטיות והבעייתיות המיוחדת של הסוגייה המונחת בפנינו, הגענו לכלל מסקנה שמן הראוי לקבל חוות דעת  רפואית נוספת.

עם זאת יודגש, כי אין במינוי המומחה הנוסף כדי לשלול או לבטל את הקביעות שנכללו בחוות דעתו של המומחה הראשון ובית הדין ייתן משקל מתאים לשתי חוות הדעת במסגרת פסק הדין.

8.        לפיכך, מוצאים אנו לנכון למנות מטעמו של בית הדין מומחה רפואי נוסף - דר' בן טובים ראובן, מומחה בתחום רפואת האף אוזן גרון.

9.        החלטת בית הדין מיום 17.09.13 תחול על מינויו של דר' בן טובים בשינויים המחויבים, ושכרו ישולם על ידי בית הדין כמקובל.